לוי ואח' נ' הנסון (ישראל) בע"מ ואח'

החלטה

בקשת תובע [שנייה] להתיר תיקון כתב תביעה.

1. לטענת התובע, במהלך עבודתו ב – 31.7.12, נפל לפיר עמוק וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף ["התאונה"].

בכתב התביעה המקורי נאמר:

"ביום התאונה נדרש לפזר אספלט ... חש בצורך עז לבצע את צרכיו אך במקום העבודה לא היו שירותים כימיים .... הילך כ – 10 מטרים לאחד הבתים אשר היה בחזקת ו/או בבעלות ו/או בפיקוח הנתבע 2 ועשה את צרכיו שם. כאשר התכוון לשוב חזרה נפל לפיר בגובה 5.5 מטרים ונחבל קשות ...".

2. התובע תבע את מעסיקתו, נתבעת 1 ואת נתבע 2 , מר יוסי שאבי, שלטענתו שימש קבלן מבצע של עבודות באותו בית בו אירעה התאונה ["שאבי"].

3. שאבי התגונן בין היתר בטענה שהועסק כקבלן שלד בלבד וסיים את עבודתו זה מכבר. בנוסף, שלח הודעות לצדדים שלישיים, בין היתר לבעלים הרשומים של המקרקעין ["הבית"], ה"ה בני אפלבוים, יהודה אפלבוים ואלישבע אפלבוים.

4. לבקשת התובע תוקנה התביעה בפעם הראשונה, על ידי צירוף ה"ה אפלבוים [החלטת 29.11.13]. בקשת ה"ה אפלבוים לביטול ההחלטה – נדחתה.

5. אפלבוים הגישו כתב הגנה ובין היתר טענו שהתובע לא ביסס עילה לפי סעיף 37 לפקודת הנזיקין, שכן לא ביסס ולו ברמת הטיעון, שנכנס לבית בתום לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה.

6. התובע הגיש את בקשתו השנייה שלפניי. תחילה, ביקש לדחות את התביעה כלפי שאבי, ללא חיובו בהוצאות. בהסכמת שאבי כך נעשה. נותר לדון בעתירה הנוספת, לאפשר לתובע להוסיף רכיב עובדתי.

7. התובע מבקש להוסיף את התיבות הבאות:

"למקום התאונה, התובע נכנס כאשר בבית שהה פועל שנחזה להיות ערבי ואשר עבד בנכס. התובע שאל את הפועל אם הצנרת עובדת ולאחר שענה שכן הוא נשאל על ידו אם באפשרותו להיכנס לשירותים, הפועל ענה לו "תפאדל" ["תכנס"] בשום צורה ו/או אופן לא נכנס התובע לנכס ללא קבלת רשות.

אין כל סיבה להאמין ו/או לחשוד כי התובע נכנס לנכס שלא בתום לב, התאונה התרחשה באור יום במהלך יום עבודה כאשר התובע הודיע לסובביו כי הוא הולך לבצע את צרכיו לתובע לא הייתה כל כוונה זדונית למעט מציאת שירותים עובדים לביצוע צרכיו. לתובע לא הייתה כל כוונה להזיק ו/או לפגוע ו/או לבצע עבירה ".

8. על פי תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, כפי שפורשה בפסיקה, יתוקן כתב טענות על מנת להביא לבירור השאלה האמיתית השנויה במחלוקת בין בעלי הדין [זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, 340]. הדברים יפים ודאי, כשמוגשת הבקשה בשלבים מוקדמים של המשפט.

9. התובע אינו נדרש להוכיח את טענתו העובדתית נשוא התיקון ודי לו להראות טענה לכאורה, אפילו טענה ראויה לבדיקה. בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה בין היתר אם קבלתה עלולה לקפח את היריב, אם הוגשה באחור ואם פעל המבקש בחוסר תום לב.

10. לאור עמדת ה"ה אפלבוים והתנגדותם, נחקר היום התובע על גרסתו. הוא לא חזר בו וגרסתו, לשלב זה, נותרה על מכונה.

11. לטענת אפלבוים, היעתרות לבקשה תאפשר לתובע ל"השתחרר" מגרסתו בכתב התביעה המקורי, גרסה שעל פניה, מלמדת על אי היתכנות התאונה וטופחת על פניו של התובע. טענה זו מבוססת על היסק. ניתן, לעניות דעתי, להגיע להיסקים כאלו ואחרים, אך אין בהיסק או בפוטנציאל ההיסק, כדי למנוע מהתובע להעלות גרסה עובדתית בשלב זה, גרסה עליה זכאים אפלבוים לחקור את התובע במשפט.

12. לטענת אפלבוים, "המציא" התובע את "הפועל" ואת ה"היתר" להיכנס לבית והמצאה זו באה לעולם רק לאור האמור בכתבי טענותיהם. משמע – עדיין התובע הינו "מסיג גבול במקרקעין" ונושא בנטל ההוכחה לפי סעיף 37 לפקודת הנזיקין. אמינות הגרסה ומשקלה, עניינם לסוף המשפט ולאחר קביעת ממצאים עובדתיים. בשלב זה, אין בעצם הטענה כדי למנוע מהתובע הבאת גרסתו זו בכתב תביעה.

13. עוד טוענים אפלבוים כי מגרסת התובע עולה שנכנס למקרקעין על מנת לבצע עבירה של זיהום. טענה זו שמורה להם כך או כך. מעבר לנדרש, מדובר באחד מתנאי סעיף 37 לפקודה. המקום לברר התקיימותו של תנאי זה הוא במשפט עצמו.

סוף דבר